התובעת הועסקה בנתבעת, החברה לפיתוח כפר יונה – תאגיד בשליטה מלאה של עיריית כפר יונה כמנהלת חשבונות ומזכירת מנכ"ל משך 9 שנים עד לפיטוריה. בכתב תביעתה דרשה התובעת זכויות שונות בטענה כי זכאית להן ובד בבד הגישה הנתבעת תביעה שכנגד.
בית הדין דחה את תביעת התובעת, קיבל את התביעה שכנגד וקבע כך ביחס לעניינים הבאים:
תשלום חלף הודעה מוקדמת
בית הדין קבע כי חוקת העבודה הוא הסכם קיבוצי כללי בין מרכז השלטון המקומי לבין הסתדרות הפקידים עובדי המנהל והשירותים והיא חלה על עובדים אשר מועסקים ברשויות מקומיות. והנתבעת, שהיא תאגיד עירוני וישות משפטית נפרדת מהעירייה אינה חברה במרכז השלטון המקומי ולכן חוקת העבודה אינה חלה על העסקת התובעת.
כמו כן, התובעת הועסקה במסגרת הסכם אישי שלא נקבע בו כי על העסקתה של התובעת תחול חוקת העבודה, אלא רק ששכרה יהיה על פי הדירוג המקובל בעירייה. לכן, משלא חלה על התובעת חוקת העבודה, אין היא יכולה לדרוש הודעה מוקדמת לפיה.
שינוי היקף המשרה של התובעת
בית הדין קבע כי התובעת עשתה כל העולה על רוחה, לא ביצעה את עבודתה כפי שנהגה בעבר ואף הודתה שסרבה לבצע מטלות וכי לא היה לה את הזמן הדרוש ליתן תפוקה מלאה במשרד ולכן עשתה דין לעצמה בכל הקשור לתנאי העסקתה.
בעניין זה קבע בית הדין כי מעסיק אינו מחויב להקטין משרה של עובד אך ורק על פי בקשתו ואינו מחויב להעסיק עובד ב-50% אחוז משרה במקום 100%. לכן, כאשר הבינה הנתבעת כי התובעת לא מבצעת את עבודתה כנדרש – זימנה אותה לשימוע שנערך כדין.
התקופה לאחר השימוע ולאחר מסירת מכתב הפיטורים
לאחר שזומנה התובעת לשימוע ולאחר ישיבת השימוע ניתנו לתובעת ימי מחלה שלא מנעו מממנה לבלות במלונות, בחוף הים בפעילויות אקסטרים וכדומה. בקביעתו, ציין בית הדין כך: "לצערנו, הקלות הבלתי נסבלת בה ניתנים אישורי מחלה היא תופעה פסולה אשר בסופו של יום משולמים על ידי המעסיקים".
כך, לאור העובדה שהתובעת יכלה לעבוד כשם שיכלה לבלות ולאור העובדה שבמהלך השימוע הוזהרה שלא לנצל את ימי המחלה כימי חופשה – קבע בית הדין כי יש לשלול מן התובעת את פיצויי פיטורי הפיטורים וההודעה המוקדמת ולהשיבם לנתבעת, על אף שסעדים אלו לא נתבעו.
התביעה שכנגד
אשר לתביעה שכנגד, טענה הנתבעת כי התובעת, מנהלת חשבונות בתפקידה, דיווחה משך 5 שנים במערכת דיווחי השכר "שעת הורות" על אף שהייתה זכאית רק ל-4 חודשים ראשונים לאחר חופשת הלידה, לפי חוק עבודת נשים.
בעניין זה נקבע, כי לפי חוקת העבודה הייתה זכאית התובעת לשעת הורות לתקופה ארוכה מארבעה חודשים אולם כפי שכבר נקבע על ידי בית הדין, חוקת העבודה לא חלה על הצדדים. כמו כן נקבע כי אף אם המנכ"ל עבר על שעות העבודה אותן דיווחה התובעת, הרי שמתוקף תפקידה זוהי אחריותה בלבד. המנכ"ל האמין לתובעת שדיווחיה הם אמת אך התברר לו שלא כך הדבר ומשכך, קבע בית הדין כי על התובעת להשיב לנתבעת את הסכומים בגין שעות עבודה אלה.
סעש (ת"א) 3710-03-17 נעמה רבהייב נ' החברה הכלכלית לפיתוח כפר יונה בע"מ (פורסם בנבו, 1.9.2019).
כתיבה ועריכה: עוה"ד תומר זנזורי, רפאל פדר, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר.