בית המשפט המחוזי דחה את פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, אשר חייב את הרשות המקומית להשיב סכומים ששולמו לה בגין היטלי סלילה. הסוגיה שעמדה במרכז הערעור היא האם הרשות הייתה מוסמכת לחייב את המשיבה בהיטל הסלילה, על פי חוק העזר ההיטלי?
בית המשפט הזכיר את ההלכה שנקבעה בעע"מ 2314/10 עיריית ראש העין נ' אשבד נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 24.06.2012) וקבע כי נוכח מאפייניה של שיטת ההיטל יש לראות בתשלום בגין תוספת בניה חיוב משלים במהותו. על כן, אין הוא נדרש לקיים זיקת הנאה חדשה לנכס, זאת מאחר שהזיקה קיימת, והיא נוצרה כבר בעבר, עם ביצוען של עבודות התשתית אשר הקימו את עילת החיוב הראשונית בגין השטח הבנוי, ומאחר שהנכס ממשיך כל העת להשתמש בתשתית הקיימת ולהנות ממנה, הזיקה נותרת בעיניה גם ביחס לחיוב המשלים.
החבות בהיטל משלים מתבקשת כשמתגבשת, או מתגלית תוספת בנייה, ותוספת בניה זו היא המולידה ומבססת את זכות הרשות המקומית להטילו ולגבותו.
בנוסף, נשאלה השאלה האם הסמכות לגבות היטל מהמשיבה בגין תוספת בנייה אפשרית רק ככל שהסלילה בוצעה בתקופת תחולתו של חוק העזר ההיטלי. נקבע, שיש להשיב על שאלה זו בשלילה, שכן תשובה חיובית הייתה מובילה למצב בו היתרי הבנייה שניתנו לחברה, היו מאפשרים לה תוספת מהותית למקרקעין, אשר הייתה מוסיפה ומעמיסה על התשתית הציבורית הקיימת, מבלי שהמשיבה הייתה נושאת בהוצאות.
בית המשפט קבע כי מתקיימת זיקת ההנאה, באשר מדובר במקרקעין הגובלים ברחוב סלול, אשר נסלל זה מכבר. האירוע המקים את זיקת ההנאה בעניין זה, הוא הוצאת היתר לבנייה חדשה, ועל כן, אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי אסור.
ע"א (ב"ש) 68921-10-18 עיריית אשקלון נ' י.ח דמרי בניה ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 06.06.2019)
סיכום ועריכה: עוה"ד אור לוצאטו, אייל בוקבוזה,ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר