ועדת ערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב), תשכ"ב – 1962 (להלן: "חוק הביוב"), דנה בערר שהגיש המערער על דרישת המשיבה לתשלום היטל ביוב, בעקבות בקשתו לקבלת היתר בנייה להקמת מבני תעשייה על מגרשים בהם הוכר המערער כבר רשות.

המערער, התקשר בשנת 2014 עם מנהל מקרקעי ישראל בהסכמי היוון ופיתוח, ולפיהם הוא הוכר כבר רשות במספר מגרשים המצויים באזור התעשייה גלבוע, אשר מצוי בתחום שיפוטה של המשיבה.

המערער, אשר שילם את ההיטלים על המגרשים עם חתימתו על הסכמי הפיתוח, קיבל דרישה נוספת לתשלום בדמות היטלי ביוב, בה צויין, בין היתר, כי בעל נכס הרואה עצמו נפגע על ידי דרישת התשלום רשאי לערור עליה תוך שלושים ימים לפני ועדת הערר לענייני ביוב שמקום מושבה על יד בית משפט השלום בנצרת עילית.

מאחר וועדת הערר לענייני ביוב שעל יד נצרת עילית אינה פעילה, הועבר ההליך לועדת הערר לענייני ביוב שעל יד בית משפט השלום בחיפה.

עם העברת הדיון לוועדת הערר לענייני ביוב שליד בית משפט השלום בחיפה, הגישה המשיבה בקשה לדחיית הערר, בה היא מבקשת לדחות את הערר על הסף, שכן לטענתה, אין לוועדה סמכות לדון בערר זה, והגורם אשר אליו צריך המערער לפנות – הינו רשות המים, וזאת לאור התיקון לכללי המים והביוב משנת 2017.

המערער מצדו, לא חלק על עמדת המשיבה, אולם טען כי הוועדה קנתה לעצמה סמכות לדון בהליך, משיקולים שונים שפירט בתגובתו לבקשה.

לאחר ששקלה את מכלול השיקולים, החליטה הוועדה לדחות את הערר על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית.

בהחלטתה ציינה הוועדה, כי על אף שחוק ההתייעלות הכלכלית משנת 2009 ביטל את פרוצדורת הגשת הערר על החלטות כבענייננו לועדת ערר לענייני ביוב, כפי שפורטה בסעיף 30 לפרק השלישי לחוק הביוב, הוראות סעיף 30 ימשיכו לחול לגבי רשויות מקומיות בלא תאגיד. עם זאת, הוראות אלו יחולו רק בשל דרישת תשלום שנשלחה לצרכן לפני מועד כניסתם לתוקף של התעריפים המפורטים בחוק ההתייעלות הכלכלית.

מאחר ודרישת התשלום בענייננו נשלחה לאחר כניסתם לתוקף של התעריפים המפורטים בחוק ההתייעלות ואף לאחר כניסת התיקון לכללי המים והביוב בשנת 2017 בו נקבעו תעריפים המיועדים למשיבה במפורש – קבעה הוועדה כי אין בסמכותה העניינית לדון ולהכריע בטענות המערער כנגד דרישת התשלום.

באשר לטענת המערערת ולפיה הוועדה קנתה סמכות לדון בערר על אף העובדה כי אינו מצוי בסמכותה העניינית, וזאת מאחר והמשיבה פעלה בתום לב, קבעה הוועדה כי אין בשימוש לרעה להליכי משפט כדי לקנות סמכות עניינית, והמערערת לא הציג פסיקה התומכת בטענותיו לעניין זה.

כך גם קבעה הוועדה, כי טענת המערער ולפיה הצדדים הסכימו על וועדת הערר כסמכות אשר תדון במחלוקת כגון דא – דינה להידחות, שכן סמכות עניינית הינה הוראת חוק אשר אין באפשרות הצדדים להתנות עליה.

לאור האמור, הרי שהחלטה זו של ועדת הערר לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב) מלמדת כי על נישום המעוניין לברר דרישה לתשלום היטל ביוב שנשלחה אליו – לפנות תחילה למועצה האזורית עצמה, ולאחר מכן לרשות הממשלתית למים ולביוב.

 

ו"ע 10895-09-18 רדושינסקי נ' המועצה האזורית גלבוע (פורסם בנבו, 7.10.2019)