במסגרת ערעור זה נדרש בית המשפט העליון להכריע בטענה לפיה יש לחייב רשות מקומית בפינוי אשפה ממפעלים ומבתי עסק הממוקמים בתחומה, זאת מבלי לגבות מהם תשלום מעבר לדמי הארנונה הכללית.
בית המשפט חזר על הלכה שנקבעה על ידי בית המשפט העליון, ואשר קבעה שבטענה שלעיל אין ממש.
ככל שהרשות המקומית פועלת מכוח חקיקת עזר תקפה המבחינה בין אשפה ביתית, אותה חייבת הרשות לפנות על חשבונה כחלק מהשירותים הניתנים על ידה תמורת תשלומי ארנונה, לבין אשפת מפעל או עסק, אותה חייב המפעל או העסק לפנות על חשבונו ובעצמו.
במקרה הנדון, מאחר שהרשות המקומית התקינה חקיקת עזר שעוסקת בנושא זה, והחוק מבחין בין פסולת ביתית לבין פסולת של מפעל, מחוייבים המפעלים בהתקנת כלי אצירה וכן בפינוי הפסולת או בתשלום אגרה יעודית לרשות עבור פינוי הפסולת.
מכאן, בנסיבות אלה, הרשות זכאית לגבות אגרת פינוי פסולת מאת המפעלים והעסקים שבשטחה.
על כן, בית המשפט הורה על ביטול פסק הדין שניתן ע"י בית המשפט המחוזי, וקבע שהוראת חוק העזר שרירה וקיימת ומחייבת את המשיבות בתשלום אגרת פינוי לרשות, בעד פינויה של כל פסולת מפעל משטח הרשות, באמצעות עובדי הרשות או קבלני הרשות.
עע"מ 7187/17 עיריית קרית-גת נ' ביג מגה אור קרית גת בע"מ (פורסם בנבו, 11.08.2019).
סיכום ועריכה: עוה"ד אור לוצאטו, אייל בוקבזה, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר.