במרכז העתירה עומדת השאלה האם יש לחייב מועצה אזורית שתחום שיפוטה באיו"ש, למסור לעותרת – ארגון שלום עכשיו – מידע אשר נוגע בין היתר לתקציבה וכן את רשימת הספקים ונותני השירות של המועצה, והשירות שניתן בתמורה, ואת מקום הפעילות שבו ניתן השירות או הסחורה. זאת, על אף טענת המועצה האיזורית, כי בכוונת העותרת לפגוע בה ובעובדיה תוך שימוש במידע המבוקש.
במקרה הנדון, נקבע כי על אף, שבבקשה לקבלת המידע לא צוין הטעם לבקשה, הרשות זכאית, כפי שזכאי בית המשפט, לשקול את העניין שיש למבקש המידע, זאת כדי להעריך את ההשלכות של גילוי או אי הגילוי של במידע מבחינת העניין הציבורי.
כמו כן, נטען בעתירה כי המידע עלול להוביל לחרם על המשיבה. אך הואיל והחשש לחרם אינו מוסדר כעילה נפרדת בחוק, שוקל בית המשפט אם יש חשש לפגיעה כלכלית. בית המשפט בחן את העילה הכלכלית לפי סעיף 9(6)(ב) לחוק חופש המידע, במסגרתה נבחנו שלושה תנאים מצטברים – שהמידע בדבר עניינים מסחריים או מקצועיים, שיוכח חשש לפגיעה ממשית באינטרס כלכלי לגיטימי, שיוכח קשר סיבתי בין החשש לבין פרסום הפרטים ברמת הראיה המנהלית. המשיבות הראו בראיות מנהליות המספיקות לעניין זה, כי קיים חשש ממשי שהעותרת תנסה לסייע לפעולת חרם על המועצה או על ספקיה, זאת בין היתר נוכח עמדת העותרת וסירובה להתחייב שלא להשתמש במידע זה לצורכי חרם.
בנוסף, הועלתה טענה כי חשיפת מידע על הספקים של המועצה עלולה לגרום לפגיעה בעובדיהם. טענה זו נבחנה לפי סעיף 9(א)(1) לחוק חופש המידע, העילה הביטחונית, במסגרתה נבחן האיזון בין זכות הציבור למידע לבין תוחלתו של הנזק העלול להיגרם מהפרסום. במקרה הנדון, נקבע כי נקבע כי עוצמת הנזק שייגרם גבוהה מאוד.
בנוגע לפגיעה בפרטיות הספקים לבין השקיפות המתחייבת מרשות, נקבע כי על אדם או תאגיד המתקשרים עם רשות ציבורית לדעת כי חובת השקיפות המחייבת את הרשות תחול גם על פרטי העסקה עמו. ספק או נותן שירות אינם יכולים לטעון כי הגנת הפרטיות העומדת להם לפי חוק תחול גם על זהותם או על פרטי העסקאות מול רשות ציבורית. המידע הנמסר במסגרת התקשרות עם רשות ציבורית נמסר בידיעה מלאה שהוא משמש לידיעת הציבור כולו ויהיה חשוף לביקורת ציבורית.
עת"מ (מ"א) 160/15 עמותת ש.ע.ל שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' מועצה אזורית מטה בנימין (פורסם בנבו, 08.09.2019).
כתיבה ועריכה: עוה"ד אור לוצאטו, אייל בוקובזה, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר.