בניוזלטרים קודמים הזכרנו את הקושי הקיים בתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה, אשר מותירה לא אחת שאלות פתוחות בענייני היטל השבחה, המובילות נישומים למצוא תשובתם אצל הערכאות השיפוטיות.
זו הפעם, חויבו בעלי זכויות בהיטל השבחה על ידי הוועדה המקומית תל אביב, בגין בקשה להיתר לפיצול דירה והוספת חדרי יציאה לגג.
בין הצדדים גובשה הסכמה לפיה המצב הסטטוטורי המאושר מתיר הן את פיצול הדירות והן את הקמת חדרי היציאה לגג. עוד הסכימו הצדדים כי התכניות המתירות את הבניה האמורה אושרו קודם לרכישת הזכויות על ידי מבקשי ההיתר.
אף על פי כן סברה הוועדה המקומית שיש לחייב בהיטל השבחה בגין אלה, בטענה כי לא ניתן היה לחייב בעלים קודמים בשל היותן של הזכויות "מותנות" שניתן היה לסרב להן, מטעמים קנייניים של התנגדות שכנים לפיצול, ומטעמים של אי יכולת לצפות את הקמת חדרי היציאה על הגג באופן שהתבקש.
ועדת הערר קיבלה את הערר וביטלה את החיוב בהיטל השבחה מן הטעמים הבאים:
ראשית, הוועדה מצאה כי תכנית חדרי היציאה על הגג בגינה חויבו המבקשים, הינה תכנית בטלה שהוחלפה באחרת, והרי שאין בהיתר משום מימוש של אותה תכנית בטלה. כפועל יוצא נקבע, כי אין הוועדה רשאית לגבות היטל השבחה מכוח תכנית זו. עוד נקבע בהקשר זה, כי גם התכנית המאוחרת יותר אושרה קודם לרכישת הזכויות על ידי המבקשים, והרי שעל פי דין, לא ניתן לחייבם בהיטל.
שנית, ובאשר לטענה הוועדה המקומית כי ניתן היה לסרב לבקשה לפיצול מטעמים קניינים, חזרה וועדת הערר על ההלכה הנוהגת בעניין זה וקבעה כי מקום בו מדובר בבקשה התואמת תכנית, אין לוועדה המקומית שיקול דעת באשר לעצם אישור בקשה על פיהן, ובוודאי שאין היא רשאית להתנותן או לסרב למימושן רק בשל טענות קנייניות. מדובר בזכויות מוקנות, אשר בהיותן כאלה אינן מקימות חבות בהיטל השבחה.
ערר (ת"א) 85073/15 עירית אביר קוק נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב
ויינברגר ברטנטל ושות' – ניוזלטר שבועי.
כתיבה ועריכה: עוה"ד עתליה ניני, רויטל אפלבוים, עמיחי ויינברגר, ינור ברטנטל