כידוע, תמ"א 38 קובעת היקף זכויות ומספר יחידות דיור שניתן להוסיף במסגרתה. יחד עם זאת, ברי כי לא בכל מקום ניתן או רצוי להתיר את כלל הזכויות המותרות במסגרת התמ"א, והדבר נתון לשיקול דעת רחב של מוסד התכנון המקומי, אשר רובם קובעים מדיניות תכנון בהקשר זה, ומעדכנים אותה מעת לעת בהתאם לצרכים המשתנים.

ניסיון לתקוף מדיניות תכנון כאמור של עיריית גבעתיים וכן שינוי שנערך בה, נדחה לאחרונה על ידי ועדת הערר לתכנון ולבניה מחוז תל אביב.

לשיטת העוררת, יזמית הפרוייקט, מאחר שהליכי הרישוי החלו כבר בשנת 2015, אין להחיל עליה שינויים שנערכו מאוחר יותר במדיניות התכנון.

ועדת הערר דחתה את הטענות וקבעה שמדיניות תכנון, בפרט בהקשר של תמ"א 38, הינה דבר רצוי וחיוני. הגם ששינויים תכופים בה עלולים לעורר קושי, שינוי שנעשה לאחר חלוף תקופה הינו סביר ולא ניתן להתעלם ממנו, באופן שיאפשר להחיל על היזם מדיניות תכנון ישנה שהפכה ללא רלוונטית.

 

להכרעה זו חשיבות גדולה לטעמנו, שכן מטיבם וטבעם, הליכי התכנון של פרוייקטים מכח תמ"א 38 אורכים זמן לא מבוטל. חשוב שהיזם יתעדכן במדיניות התכנון המשתנה ויכלכל צעדיו בהתאם.

ערר גב/1079/0718 נ.י.גל מבטח יזמות נדל"ן בע"מ נ' הועדה המקומית גבעתיים.

עריכה וסיכום: עורכי הדין עמיחי ויינברגר, רויטל אפלבוים וינור ברטנטל.