בחודש נובמבר 2017 נכנס לתוקפו תיקון 117 לחוק התכנון והבניה שהתיר, בהוראת שעה, פיצול יח"ד בבתי קרקע. תכליתו של התיקון לייצר מלאי של דירות קטנות בהליך תכנוני מהיר ופשוט יחסית.
מאז אישורו אנו נתקלים חדשות לבקרים בקשיים שמערימות וועדות מקומיות על מימוש התיקון, שעיקרם נובעים מחוסר היערכות של הוועדות, אי ביצוע בדיקה פרוגרמתית מקדימה וקביעת מדיניות על פיה כפי שמאפשר התיקון, ועיכוב בקשות שהוגשו בשל חסרונם של אלה.
שני מקרים שכאלה ההובאו לפתחה של ועדת הערר (בדיון מאוחד). באותם מקרים החליטה הוועדה המקומית להתלות את הבקשות, שהוגשו כשנה לאחר פרסום התיקון, עד לקבלת עמדת המהנדס בנושאים פרוגרמטיים שונים.
העוררים טענו כי משעה שבעת הגשת הבקשות לא נקבעה מדיניות כלשהי על ידי הוועדה המקומית, הרי משהבקשות עומדות ביתר התנאים שבתיקון יש לאשרן ללא סייג.
ועדת הערר קיבלה את הערר (באופן חלקי) תוך שקבעה שני עקרונות יסודיים:
הראשון – כי בניגוד לבקשה רגילה להקלה, שם יש להראות הצדקה לאישורה, בבקשה על פי התיקון שיקול דעתה של הוועדה המקומית מוגבל לתנאים שבחוק, ומשאלה התקיימו, הנטל להראות מדוע אין לאשר את הבקשה מוטל על הוועדה המקומית.
השני – כי על פי לשון החוק, היה ובמועד הגשת הבקשה טרם קבעה הוועדה המקומית מדיניות ו/או מגבלות לאישור בקשות על פי התיקון, היא נדרשת לדון בבקשה באופן מיידי, ללא כל דחייה לצורך קבלת עמדה מקצועית.
בשולי הדברים נציין כי בחלוף שנתיים מאז אושר תיקון 117, נדמה כי הוא לא השיג את מטרתו, וכי מספר הבקשות המוגשות על פיו מצומצם מאד. תוקפו של התיקון יפוג בתום 5 שנים מיום אישורו.
ערר ינא 1163+1165/1118 בן הרוש והראל נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבניה יהוד מונסון.
כתיבה ועריכה: עוה"ד רויטל אפלבוים, עמיחי ויינברגר וינור ברטנטל