לפנינו פסק דין אשר דחה עתירה נגד החלטת הרשות המקומית לחייב את העותרת בהיטלי סלילה ותיעול, בגין עבודות שבוצעו ברחוב הגובל בנכס של העותרת. דרישת התשלום נשלחה בעקבות עבודות אשר כללו, בין היתר, שדרוגו של הכביש שבתוואי הרחוב, וכן שדרוג המדרכות שלצד הכביש ומערכת הניקוז שמתחת לרחוב. ההיטלים הוטלו מכוח חוקי העזר של הרשות.
בית המשפט קבע כי יש בסיס לחיוב בהיטל, לא רק בגין סלילה לראשונה של רחוב, או התקנה ראשונית של מערכת הניקוז, אלא גם בגין עבודות נוספות הנכללות בשדרוג ובפיתוח של תשתיות קיימות. זאת נוכח המונח "סלילת רחוב" בסעיף ההגדרות בחוק העזר של הרשות, ובו קיימת הגדרה רחבה הכוללת סוגי עבודה רבים. כך גם חוק העזר תיעול המגדיר "עבודות תיעול" באופן רחב למדי. פירוש צר ודווקני איננו מתיישב עם סעיפי חוקי העזר ותכליתם, ועלול להביא לתוצאה שאינה רצויה עבור הרשות, ובעיקר עבור תושביה, מאחר שההיטלים נגבים מתושבי העיר לטובת תושבי העיר. הרשות הוכיחה כי העבודות שבוצעו היו בהיקף משמעותי, אשר כללו שיפור ושדרוג המערכות, ולא רק תיקון בלאי והשבת התשתיות למצבן המקורי.
העותרת טענה בנוסף כי הרשות לא עמדה בתנאי המהותי של הצגת אישור מהנדס לכך שהסתיימו התוכניות לביצוע. בית המשפט קבע בהתאם לחוקי העזר כי אין צורך באישור מהנדס בדבר עצם ביצוע העבודות, אלא רק באשר לכוונת הרשות, להבטיח ביצוע עתידי של העבודות. אולם, משהעבודות בוצעו בפועל, אין צורך באישור המהנדס לצורך ביסוס החיוב.
ביחס לטענה על פגם בהכרזה על אזור איסוף התיעול, בית המשפט הזכיר את חזקת התקינות המנהלית אשר עומדת לרשות, לפיה חזקה כי הנכס מצוי באזור האיסוף שבו בוצעו עבודות התיעול. מעבר לכך, נקבע כי פגם בהכרזה על אזור האיסוף אינו גורר בהכרח בטלות דרישת תשלום. שכן אם החייב נהנה בפועל מעבודות התיעול שביצעה הרשות, הוא לא נפגע מכך שחויב בהיטל תיעול לפני ההכרזה. תכליתה של ההכרזה היא לסמן את האזור, ולוודא כי רק אותם בעלי נכסים אשר נהנים מעבודות התיעול יחויבו בהיטל בגין עבודות אלה. אולם אין לראות בהכרזה עצמה כאירוע המטיל חבות.
באשר לטענת העותרת בדבר פגם שנפל בדרישת התשלום נקבע כי על דרישת התשלום להיות תמציתית, ולכלול את המרכיבים הבסיסיים של החיוב. הודגש כי כאשר פונה חייב אל הרשות, מוטלת עליה החובה לספק לו פרטים נוספים. על כן, נקבע כי לא נפל פגם בדרישת התשלום, ודאי לא פגם מהותי, אשר יש בו כדי לבטל את החיוב. מעבר לכך, גם אילו נמצא כי נפל פגם טכני בדרישה, הרי שאין בו בהכרח לגרום לביטולה, כאשר לא הוכח, כי אותו פגם השפיע מהותית על עצם החיוב או שנגרם בגינו נזק לעותרת.
נקבע כי גם אם שולם בעבר סכום עבור הסלילה, ככל שבוצעה סלילה נוספת, רשאית הרשות לחייב את בעלי הנכסים הרלוונטיים בהיטל המתאים.
עוד נקבע כי יש להוציא את דרישת התשלום קרוב ככל האפשר למועד ביצוע העבודות בפועל, אך הוצאת דרישת התשלום באיחור, אינה פוגעת בתוקפו של החיוב. אין מקום לפטור בעל נכס מתשלום היטל, המבטא את חלקו במימון עלות הקמת תשתיות ציבוריות. פטור כאמור יגרום להגדלת הנטל על בעלי הנכסים אחרים, ומהווה אפליה ביחס לבעלי נכסים אחרים.
לסיכום, נמצא כי התקיימו עילות חיוב לפי חוקי העזר הרלוונטיים, וכי ההחלטה לחייב את העותרת בהיטל סלילה ובהיטל תיעול אינה פגומה בפגם העשוי להצדיק את התערבות בית המשפט. אולם, הוחלט כי ההיטלים ישולמו בהתאם לתעריף שעמד בתוקף במועד שבו היה ניתן לדרוש אותם, בצירוף הפרשי הצמדה למועד הוצאת דרישת החיוב, ולא בהתאם לתעריף החדש, ככל שהשתנה לרעת העותרת.
עת"מ (ב"ש) 58667-06-18 מ.ש.ר – מרכז שרותי רכב בע"מ נ' עיריית אשדוד (פורסם בנבו, 12.04.2019).
עריכה וסיכום: עורכי הדין עמיחי ויינברגר, אייל בוקובזה וינור ברטנטל.