כאשר תכנית קובעת זכויות בניה באחוזים משטח המגרש, עולות חדשות לבקרים מחלוקות בשאלה כיצד יש לקבוע את שטח המגרש ממנו יגזרו זכויות הבניה.
שאלה זו הגיע הפעם לדיון בפני בית המשפט העליון, במקרה בו חלק משטח המגרש יועד בתכניות להפקעה לצרכי דרך ציבורית, אך ההפקעה מעולם לא בוצעה בפועל
בית המשפט המחוזי הכריע בהתאם למישור הקנייני וקבע כי מאחר ורצועת הדרך לא הופקעה בפועל, ונותרו בבעלות פרטית, הרי שזכויות הבניה תיקבענה על פי שטח המגרש המלא, לרבות השטח שייעודו ציבורי.
בית המשפט העליון סבר אחרת והפך את ההחלטה, כאשר קבע, בהסתמך על המישור התכנוני ועל הגדרתו של "מגרש" בתקנות התכנון והבניה, כי זכויות הבניה יחושבו על פי שטח המגרש "נטו" ללא הפקעות.
נציין כי פסיקה זו לא רק שתואמת את הוראות הדין בהקשר זה, אלא תואמת אף פסיקות קודמות שדנו בסוגית שטח המגרש לאחר ייעוד חלקים ממנו לצרכי ציבור, למשל בהקשר של בקשות לשחזור זכויות בתכניות איחוד וחלוקה.
עע"מ 3643/18 עיריית תל אביב נ' מ.ע.ג.ן ייעוץ וניהול נכסים בע"מ (פורסם בנבו, 14.7.2019).
סיכום ועריכה: עוה"ד רויטל אפלבוים, עמיחי ויינברגר וינור ברטנטל