פיטורים או התפטרות שנעשו ב"עידנא דריתחא", קרי בסערת רגשות טבעית, יבחנו על פי השאלה, אם "המתפטר" חזר בו מדבריו תוך זמן קצר. שכן, התפטרות חייבת להיות ברורה, חד משמעית ומפורשת, ויכולה להינתן בין בכתב, בין בעל פה ובין בהתנהגות. במקביל הודגש, כי לא די באמירה או מעשה שנעשו ב"עידנא דריתחא" כאשר בסמוך לאחר מכן הבהיר "המתפטר" כי לא התכוון לכך.

במקרה הנדון, בית הדין האזורי לעבודה פסק כי מן הראיות עולה שהתובעת התפטרה ב"עידנא דריתחא" מעבודתה, במהלך שיחה שנגעה להעלאת שכרה, אך בסמוך לכך, לאחר 3 ימים, ביקשה לחזור לעבודה. ואולם, הנתבע מיאן לקבלה בחזרה לעבודה, מחשש שתטפול עליו עלילה של הטרדה מינית או תקיפה.

בית הדין קבע כי בעמדה זו של הנתבע יש כדי להפלות את התובעת בקבלתה לעבודה בחזרה, והלכה למעשה, לפיטוריה מחמת מינה. שכן, בעצם האמירה יש משום החלטה המבוססת על נימוק פסול המבוסס על דעה קדומה, שלפיה בהיותה אישה היא תטפול עליו אשמה, כאשר לא הובא כל רקע לדבריו.

מנגד, הצביע הנתבע על שיקול ענייני, הנותן תוקף להחלטתו שלא להחזיר את התובעת לעבודה והוא הקשיים להעלאת שכרה וכן חוסר אמון בתובעת, אך בשל השיקול הפסול (הגלוי) הוכתם שיקולו של הנתבע, האובייקטיבי לכאורה. התובעת אומנם לא טענה לאפליה ולפיכך לא יינתן לה סעד הנובע מהחוקים הנ"ל, אך לנוכח העובדה כי התפטרה בעידנא דריתחא מחד, והשיקול הפסול של הנתבע שלא להשיבה לעבודה מאידך, הרי שעל הנתבע לשלם לתובעת פיצויי פיטורים.

בנוסף, בנסיבות אלו, לא נמצא פגם באי עריכת שימוע לתובעת, אף שנקבע כי היא זכאית לפיצויי פיטורים. שכן, הנתבע כלל לא נדרש לערוך לתובעת שימוע, מה גם שהרקע להתפטרות מקורה במחלוקת כספית שהביאה למבוי סתום בין השניים, ולכן הטלת סנקציה על הנתבע בגין אי עריכת שימוע אינה צודקת בנסיבות העניין.

ויינברגר ברטנטל – על פיטורי עובדים ב"עידנא דריתחא" וחזרה מהתפטרות

סע"ש (ת"א) 34156-11-17 מריה קרסיוב נגד אלון פינטו (בלו נייבי) (פורסם בנבו, 23.06.2019).

סיכום ועריכה: עוה"ד מיטל אביטן, רפאל פדר, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר