בשני מקרים אשר הובאו בפני ועדת הערר ואוחדו נבחנה החבות בהשבחה במקרה בו ניתן היתר שימוש חורג בדיעבד. באותם מקרים הועדה המקומית נתנה בדיעבד ושנים לאחר תחילת השימוש במקרקעין, היתר לשימוש חורג. במקביל הטילה הוועדה המקומית על הנישומות חבות בהיטל השבחה מיום שהחל השימוש בפועל על סך מיליוני שקלים.
הנישומות העלו מספר טענות הן כנגד החיוב והן כנגד שיעורו. בין היתר, טענו כי לא היה מקום לחייבן בהשבחה באופן רטרואקטיבי. לשיטתן היה על הועדה המקומית לחייבן החל ממועד מתן ההיתר. הועדה המקומית השיבה לכך במספר מישורים ולגופו של עניין טענה כי אין המדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בהכשרה של השימוש החורג, שבוצע בפועל, אשר כתוצאה ממנו קמה החבות בהיטל השבחה.
ועדת הערר דנה בטענות הצדדים והכריעה כי הדין עם טענות הועדה המקומית:
"אמנם, במקרה בו ניתן היתר לשימוש חורג בדיעבד, עליית השווי בפועל הינה לאחר מתן ההיתר לשימוש החורג. ואולם, מאחר שמדובר בשימוש לא חוקי, יש לבחון את ההשבחה, בהתעלם מן השימוש הבלתי חוקי, דהיינו כאילו ניתן ההיתר מראש. פרשנות לפיה החבות בהיטל השבחה קמה אך מיום מתן ההחלטה יש בה משום תמריץ ועידוד לשיהוי בהגשת בקשות מעין אלו, ומשום עידוד עבריינות בנייה….ואין כל הצדקה לפיה בכל מקרה של איחור ולו קל בהגשת בקשה לשימוש חורג תצא הקופה הציבורית חסרה. תוצאה מעין זו משמעה כי "חוטא יצא נשכר", בניגוד למושכלות יסוד…"
נציין כי ועדת הערר קיבלה את טענת הנישומות כי יש לכל הפחות לקצר את תקופת החיוב להשבחה כך שתחול החל משנת 2013 ולא משנת 2010. זאת, כיוון שהנישומות הצליחו להרים את נטל ההוכחה כי עד שנת 2013 לא נתנו הסכמתן לביצוע השימוש החורג במקרקעין על ידי השוכרים ובהתחשב בכך שהחלטת הועדה המקומית התקבלה ללא שנשמעו הצדדים הרלבנטיים.
ערר (ת"א) 85131/16 אפרירם בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה תל אביב יפו
כתיבה ועריכה: עוה"ד עתליה ניני, רויטל אפלבוים, עמיחי ויינברגר, ינור ברטנטל