עסקינן בתביעה שהוגשה על ידי המעסיקה, כנגד הנתבע שהשתתף בקורס הכשרה מטעמה, והתחייב בחוזה העסקתו לעבוד אצלה כ-10 לפחות לאחר סיום הקורס, אך בפועל הוא מעולם לא עבד אצלה.

התובעת עתרה לביה"ד כדי לקבל מהנתבע את דמי ההכשרה בהתאם לחוזה שנחתם ביניהם, שם הוא התחייב שבמידה ויפר את ההסכם ביניהם, הוא יחויב בתשלום פיצוי לתובעת בסך  4,500 ₪.

לאחר שנבחנו טענות הצדדים, קבע ביה"ד כי בנסיבות העניין, דין התביעה להתקבל ויש מקום ליתן תוקף לתניית החזר דמי ההכשרה עליה חתם העובד. במסגרת פסק דינו, בחן ביה"ד מספר קריטריונים וביניהם מהות ההכשרה וטיבה, התועלת שהפיקו הצדדים וכן תום ליבו של העובד.

לעניין מהות ההכשרה וטיבה קבע בית הדין כי מדובר בקורס שבסיומו מקבלים בוגריו תעודה בעלת תוקף מאת משטרת ישראל וכי הקורס שארך כשישה ימים היה אינטנסיבי ומועיל. בשל כך, הנתבע למעשה הפיק מהקורס תועלת ממשית, מעבר לתועלת שהייתה צומחת לו אם היה ממשיך לעבוד אצל התובעת. שכן, המיומנות שהוקנתה לנתבע הייתה בעלת ערך תעסוקתי רב.

ואולם, בניגוד לנתבע, התובעת לא הפיקה תועלת מעצם השתתפות הנתבע בקורס, שכן התועלת היחידה שהייתה יכולה לצמוח לה מהקורס הייתה אם הנתבע היה עובד בנתבעת כפי שהתחייב.

במסגרת פסק דינו, ציין ביה"ד פסיקה בעניין הגבלת עיסוק, ובכלל זה את פרשת צ'ק פוינט שהיא  ההלכה המרכזית בנושא זה. שם נקבע, בין היתר, כי על ביה"ד השוקל אם לאכוף תניית החזר דמי הכשרה המופיעה בהסכם העסקה, לשקול את תום הלב של העובד – עליו מוטלת עליו חובה מוגברת.

במסגרת בחינת תום הלב של הנתבע, שהעיד כי קיבל הצעת עבודה ממקום עבודה אחר ואף עבד בחברה המתחרה זמן קצר, קבע בית הדין כי בנסיבות אלה ובהתחשב בכך שהנתבע לא עבד אצל התובעת אף לא יום אחד, התנהגותו מעידה על חוסר תום לב, ומהווה פגיעה בציפייה הלגיטימית של התובעת, שעובד שעבר קורס הכשרה במימונה, יעבוד עבורה בסיום הקורס. ומכאן, שיש מקום ליתן תוקף לתניית החזר דמי ההכשרה עליה חתם הנתבע.

באשר לגובה הפיצוי המוסכם, קבע בית הדין כי מאחר והצדדים לא העלו כל טענה בנוגע להלימה בין היקף קורס ההכשרה ועלותו לבין הפיצוי המוסכם, ובהתחשב בעובדה שהנתבע לא עבד אף לא יום עבודה אחד לאחר סיום הקורס חרף התחייבותו להשלים עשרה חודשי העסקה, נקבע כי מדובר בפיצוי סביר ועל הנתבע לשלם לתובעת את סכום הפיצוי המוסכם, דהיינו 4,500 ₪.

 

ד"מ (אזורי ת"א) 16046-09-17 בן – בטחון (1989) בע"מ נ' בנימין משולם (15.01.2020)

כתיבה ועריכה: עוה"ד תומר זנזורי, רפאל פדר, עמיחי ויינברגר, ינור ברטנטל