זהאר סרחן מהכפר נחף בבקעת בית הכרם קיבל היתר בנייה אגב אישור הקלה משטח מגרש מינימלי במגרש שהוגדר, בהתאם לתשריט חלוקה. אחד משכניו של סרחאן, מוסטפא קשקוש, הגיש ערר על החלטת הועדה המקומית לוועדת הערר, בטענה שהבנייה תיצור צפיפות מוגזמת.
הועדה דחתה את הערר לגופו, ומצאה לנכון למנות "מודד בורר", לצורך קביעת גבולות מחודשים ועריכת תשריט חלוקה מתוקן, והוסיפה בהחלטתה כי על התשריט להיות חתום בידי זהאר סרחאן ובידי קרובי משפחתו המסכימים לצרף את חלקיהן למגרש עליו הוא מבקש לבנות כדי לא ליצור גלישה מחלקתו שלא כדין.
בעקבות החלטה זו הגיש קשקוש עתירה לבית הדין, בטענה למשוא פנים בטיפולה של ועדת הערר וכן שממילא לא היה בסמכותה לאשר הקלה בהיתר הבנייה ושסמכות זו שמורה לוועדה המחוזית לתכנון ובנייה.
בית המשט המחוזי בחיפה דחה את העתירה וקבע כי לא רק שלוועדה המקומית כל הסמכות הנדרשת למתן היתר הבנייה וההקלה, אלא אף היא פעלה ללא משוא פנים, והחלטת הועדה נכונה וצודקת, שכן ללא ההקלה לא יוכל סרחאן לממש את זכותו לבנייה בחלקה, וממילא הבנייה לא מוסיפה על הצפיפות במקום ואינה משנה את אופי הסביבה או גורמת נזק לקשקוש.
עת"מ 57822-12-17 קשקוש נ' ערר מחוז הצפון ואח'