בית משפט מהחוזי בנצרת, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים נדרש לבחון טענות שונות אשר נטענו על ידי בעל נכס באזור תעשייה בתחום מ.א. מגידו, לגבי חיוב היטל שצ"פ (שטחים ציבוריים פתוחים) שהוטל עליו, ובמסגרת זו נדרש ליישם פסיקות שונות אשר התקבלו בשנה האחרונה.
כך, בהמשך לפסה"ד של ביהמ"ש העליון בעניין ע"א 4291/17 עו"ד מוטי אלפריח נגד עיריית חיפה, אשר בו נקבע כי על דרך הכלל אין מקום להעלות טענות לעניין סבירות תעריפי חוקי העזר במסגרת תובענה ייצוגית, קבע בית המשפט לעניינים מנהליים, כי אף לא ניתן להעלות טענה שכזאת במסגרת של עתירה מנהלית. קביעה חשובה, משמעותית ואשר עלולה להיות בעלת השלכה רוחבית.
עוד קבע בית המשפט המחוזי, וזאת בהמשך לפסה"ד של בית המשפט המחוזי מרכז בעת"מ (מרכז) 16085/09/16 מכון ויצמן למדע נגד עיריית רחובות, כי די בזיקת הנאה רופפת ביותר של תרומת השצ"פ לכל אזור התעשייה, כדי לקיים את הזיקה הנדרשת לשם חיוב הנכס.
מנגד, בית המשפט דחה טענת הפליה שהתקבלה באופן מסוים דווקא בפסה"ד הנ"ל (מכון וייצמן נ' רחובות), וקבע כי לא ניתן להתייחס לאותה טענה ככל בהעדר אסמכתא, כגון תצהיר של בעל נכס באזור התעשייה שיעיד כי לא חויב בהיטל.
יצוין כי לכלל ההחלטות אשר הובאו לעיל, ובמיוחד לאלה הנוגעות לטענות הסבירות וההפליה, ניתן למצוא פסיקה שונה ואף הפוכה. עובדה זו מצביעה על רמת המורכבות ורוחב היריעה של תחום ההיטלים, והמשמעות הגדולה שיכולה להיות לקבלת ליווי משפטי מקיף של בעלי מקצוע הבקיאים ברזי החקיקה וחידושי הפסיקה.
(עתמ (נצ') 37945-05-19 י. לרר הנדסה בע"מ נ' המועצה האזורית מגידו פורסם בנבו, 26/09/19)
כתיבה ועריכה: עוה"ד עמיחי ויינברגר וינור ברטנטל.