מכון וייצמן הגיש עתירה מנהלית לביטול חיוב בהיטל שצ"פ בסכום עתק, אשר הושת עליו כ"חיוב יזום" מכוח ביצוע עבודות חדשות לפיתוח שצ"פ המשרת את המכון. כבוד שופטת בית המשפט המחוזי – מרכז, זהבה בוסטן, פרסמה ביום 6.1.19 פסק דין רצוף בקביעות חשובות ומעניינות בתחום היטלי הפיתוח ככלל והיטל השצ"פ בפרט.

בעוד מרבית טענות המכון לגופו של החיוב נדחו על ידי בית המשפט, הקביעה המעניינת והחדשנית ביותר הייתה שעיריית רחובות אינה רשאית לנקוט בגישה שונה ומפלה ביחס למועדי הגביה, בין מתחמים ועסקים גדולים וותיקים כמו מכון וייצמן – אותם העירייה נוהגת לחייב מועד ביצוע העבודות, לבין נכסים ותיקים למגורים -אותם נוהגת העירייה לחייב לפני העברה בטאבו.

המסקנה של בית המשפט הייתה שלא צריך לבטל את דרישת התשלום, אלא להמתין שמועצת העיר תקבע מדיניות אחידה ביחס למועדי חיוב הנכסים הוותיקים בהיטלי השצ"פ. נציין כי על אף שדרישת התשלום לא בוטלה, ספק גדול אם ראשי עיריות ככלל ורחובות אינה יוצאת דופן ביניהן, יהיו מעוניינים להוציא דרישות תשלום יזומות רוחביות לכלל התושבים.

המדובר על סוגיה בעלת משמעות רוחבית והשפעה פוטנציאלית על חיובים דומים אשר משיתות רשויות מקומיות ברחבי הארץ, ונראה כי רבים הסיכויים שבית המשפט העליון יתבקש לתת דעתו על הנושא.

קביעות נוספות שבית המשפט המחוזי נתן עליהן את הדעת:

–          אשרור שיטת התחשיב המדגמי.

–          חזרה על קביעת ביהמ"ש העליון בעניין בז"ן בדבר חיוב נכס ותיק בגין פיתוח תשתית גם אם לא התבצעה תשתית לראשונה.

–          קביעה מסקרנת נוספת לפיה אין פגם בסבירות התעריף בשל טעויות אריתמטיות, אם לצד הטעויות שהובילו להגדלת התעריף היו טעויות אחרות

            שהובילו להקטנתו.

–          נקבע כי את תעריפי החיוב יש לבסס לפי התעריפים שעמדו בתוקף במועד תחילת ביצוע העבודות.

 

ככל שחולף הזמן מצטברת פסיקה חדשה, מתגברת המורכבות , ועולות וצפות סוגיות חדשות, המחייבות כי בשני צדי המתרס יעמדו לצד הרשות או הנישום מומחים לדיני האגרות וההיטלים, אשר ידעו לספק פתרונות חדשניים ויצירתיים כדי להתמודד עם המציאות המורכבת.

 

עתמ (מרכז) 16085-09-16 מכון ויצמן למדע נ' עיריית רחובות 

עריכה וסיכום : עורכי הדין עמיחי ויינברגר, רועי לנדאו וינור ברטנטל.