בית המשפט המחוזי חיפה קבע – הכרזת מהנדס על אזור איסוף אחד בכל העיר, חייבת להיות מותאמת למציאות הטופוגרפית העירונית

האם בכוחה של הכרזה על אגן ניקוז אחד בכל הרשות, כדי להכשיר חיוב בהיטל תיעול בכל רחבי הרשות, בלא כל קשר למיקום שבו התבצעו עבודות התיעול בפועל?

 

על שאלה זו השיבה כבודה השופטת  ריבי למלשטריך – לטר מבית המשפט המחוזי  חיפה – בשלילה.

נקבע כי על ההכרזה להיות מותאם למציאות הטופוגרפית של אותה הרשות, וזאת על מנת שניתן יהיה לעמוד בדרישה לקיומה של זיקת הנאה בסיסית בין הנכס החייב בהיטל לעבודות התיעול המשרתות אותו.

באותו מקרה, קבע בית המשפט כי טופוגרפיית העיר באקה אל גרביה התחלקה למספר עמקים וגבעות, כאשר חלוקה זו באה לידי ביטוי בהכרזה המקורית על חלוקת העיר לשישה אזורי איסוף.

מאידך, נקבע כי ההכרזה המאוחרת על אזור איסוף אחד נבעה אך ורק מהרצון לאפשר לחייב את כל העיר, ולא נבעה מבחינה מקצועית מחודשת של המבנה הטופוגרפי העירוני.

בנסיבות אלה, קבע בית המשפט כי אין להכיר בהכרזה המחודשות על אזור איסוף אחד, ועל כן יש לבדוק האם התבצעו עבודות המקימות את החיובים בכל אחד מששת אזורי האיסוף הנפרדים.

באשר לקביעה זו, עולה השאלה האם זו מתיישבת עם פסיקות בית המשפט העליון אשר הכשיר הכרזות על עיריות שלמות כאזור איסוף אחד (ע"א 1130/99 עיריית אשקלון נ' רוטשטיין ו- בג"ץ 667/87 גולן נ' עיריית נתניה). נראה כי פסק הדין חסר ניתוח השוואתי והתמודדות עם פסיקות בית המשפט העליון בנושא.

אגב בחינת השאלה האם התבצעו עבודות תיעול חדשות באזורי האיסוף הספציפיים, נוספה קביעה עקרונית נוספת לפיה חוק העזר אינו מאפשר לחייב היטל תיעול בגין ביצוע עבודות שדרוג.

גם באשר לקביעה האחרונה, עולה השאלה האם זו מתיישבת עם פסיקת בית המשפט העליון בעניין בתי זיקוק לנפט בע"מ ואח' נגד עיריית חיפה (עע"מ  5946/14).

לסיכום, פסק הדין הינו דוגמא מובהקת למציאות המשפטית השברירית הקיימת בענף דיני ההיטלים, כאשר לעיתים נדמה שבית המשפט העליון הביא לסוף ההתדיינויות בסוגיות משפטיות שהעסיקו משך שנים את הענף, והנה פעמים רבות מתגלות להן פסיקות חדשות הנראות במבט ראשון כסותרות.

מציאות מורכבת זו מחזקת את החשיבות בהיוועצות עם בעלי מקצוע המומחים בתחומם,  על מנת להבין את היחס בין הפסיקות השונות, והאם מקור הסתירות הוא בטעויות, או בניואנסים ואבחנות נבדלות שבית המשפט העליון לא נתן עליהן את דעתו.

עתמ (חי') 16393-11-15  זוהיר לחאם נ' עירית באקה אל-גרביה (27.12.18)

עריכה וסיכום : עורכי הדין עמיחי ויינברגר, רועי לנדאו וינור ברטנטל.