מועצת עיריית פתח תקווה קיבלה החלטה פה אחד, במסגרת ישיבת מועצה, בנוגע למתן פטור מהיטל השבחה לפרויקט התחדשות עירונית.
מספר שנים לאחר קבלת ההחלטה האמורה, פנה ראש העירייה במכתב אל שר הפנים, שר הבינוי והשיכון, והרשות הממשלתית להתחדשות עירונית ובמסגרתו הבהיר כי הרשות המקומית מתנגדת לפטור מהיטל השבחה.
בעלי החלקות בפרוייקט התנגדו להחלטת ראש העיר ועתרו לבית המשפט בטענה כי החלטת ראש העיר התקבלה שלא בדרך בה התקבלה ההחלטה המקורית ולא על ידי הגורם שקיבל את ההחלטה המקורית.
בית המשפט קבע כי הלכה ידועה היא שבהעדר הוראת דין מפורשת, שינוי או ביטול של החלטה מנהלית צריכה להיעשות על ידי אותה הרשות שקיבלה את ההחלטה המקורית ובאותה הפרוצדורה שבה התקבלה ההחלטה האמורה. למשל, כאשר קבלת ההחלטה המקורית הייתה טעונה התייעצות לפי דין, גם שינוי של ההחלטה טעון הליך התייעצות.
בנוסף, קבע בית המשפט כי לפי חוק התכנון והבנייה מי שמוסמך לקבל החלטות שעניינן מדיניותה התכנונית של הרשות המקומית אינו ראש הרשות המקומית, כי אם מועצת הרשות המקומית. על כן, נקבע כי אין מקום ל"קיצורי דרך" ואין להשלים עם מצב בו ראש הרשות המקומית מביא לביטול או שינוי החלטה, שהתקבלה על ידי המועצה, בעניין הפטור מהיטל השבחה.
עוד נקבע, כי משקיבלה המועצה את ההחלטה, ומשהתעורר הצורך לבחון את ההחלטה פעם נוספת, לשנותה, לבטלה, לפרשה בדרך של צמצום, תיקון הבהרה או בכל דרך אחרת, ראוי כי הדבר ייעשה על ידי המועצה, שכן היא הגוף הנבחר, והיא זו אשר קיבלה את ההחלטה המקורית. משכך, הוחלט כי יש להתעלם מהמכתב שנשלח מאת ראש העירייה לשרים, והחלטתו בוטלה.
עת"מ (מרכז) 5625-11-18 חכים נ' ראש העיר פתח תקווה (פורסם בנבו, 23.06.2019).
סיכום ועריכה: עוה"ד אור לוצאטו, אייל בוקבוזה, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר