--על חיוב "קרקע תפוסה" בארנונה

על חיוב "קרקע תפוסה" בארנונה

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים דן בחודש האחרון בערעור מנהלי שהגישה הדסים חברה לפיתוח חקלאי בע"מ (להלן: "מערערת") בקשר עם חיובה בארנונה בגין שטחים אשר לטענתה – אינה עושה בהם כל שימוש, ואין לחייבם בארנונה.

המערערת, הינה בעלת מפעל העוסק בתחום החקלאות, ואשר נמצא בנכס בתחומה של המועצה המקומית ראש פינה (להלן: "המועצה").

בהמשך למדידה שביצעה המועצה בנכסה של המערערת, הגישה המערערת השגה על שומת ארנונה מתוקנת שנשלחה אליה, ומשזו נדחתה, הוגש ערר על תשובת מנהל הארנונה בהשגה, לועדת הערר שליד המועצה המקומית ראש פינה.

במסגרת הערר הגיעו הצדדים להסכמה אשר ייתרה חלק ניכר מהמחלוקות, אולם נותרה מחלוקת ביחס לחלק מהשטחים אותם סיווגה המועצה כ"קרקע תפוסה" לצורך חיוב בארנונה, עליה הוגש הערעור שבנדון.

המערערת לטענתה, סבורה כי המדובר בקרקע חקלאית בה לא נעשה כל שימוש ובגינה אין לחייב בארנונה. כמו כן, טוענת המערערת כי בחלק מהשטחים ממילא לא ניתן לעשות שימוש מבחינה טופוגרפית, עובדה אשר יש בה, לטענת המערערת, כדי לפטור את השטחים נשוא המחלוקת מחיוב בארנונה. עוד טוענת המערערת לחילופין, כי ככל ויקבע בית המשפט כי המדובר בקרקע תפוסה, הרי שיש לסווגה כקרקע תפוסה "לצרכי ביטחון".

המשיבה מנגד, טוענת כי מהמדידה שבוצעה בשטח עולה באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כי לא רק שהמערערת יכולה לעשות שימוש בשטחים אלו, אלא שזו עושה שימוש במלוא השטח נשוא המחלוקת, שטח אשר גודר על ידה ונמצא בו ציוד רב המצוי בבעלותה.

לאחר בחינת עמדות הצדדים והנתונים שהובאו בפניו, קבע בית המשפט הנכבד כי יש לדחות את ערעור המערערת. לעניין טענת המערערת כי המדובר בקרקע חקלאית בגינה אין לחייב בארנונה, קבע בית המשפט כי לצורך חיוב בארנונה אין כל חשיבות לייעודה התכנוני של הקרקע, אלא לשימוש הנעשה בקרקע בפועל. כך, למשל, יכולה קרקע בעלת ייעוד תכנוני חקלאי, לשמש כאדמה לא חקלאית לצורך חיוב בארנונה, ולהפך.

באשר לתנאי השטח הטופוגרפיים אשר לטענת המערערת, יש בהם כדי לשלול חיוב בארנונה, נקבע כי המערערת עושה שימוש בשטחים אלו, וגם אם אין המדובר בשימוש יום-יומי, כפי שטוענת המשיבה, עסקינן בשימוש אשר יש לחייב בארנונה בגינו.

עוד ציין בית המשפט הנכבד כי יש לבחון את יסודות השימוש וההחזקה הסובייקטיביים של המערערת, תוך שהוא קובע כי המערערת מחזיקה בשטח מגודר בו נמצא הציוד המצוי בבעלותה, והשטחים נשוא המחלוקת אינם פתוחים לציבור הרחב אלא מצויים בכותלי המתחם המגודר והמשמש את הציבור הפוקד את המתחם בזיקה ישירה לעסקי המערערת. על כן, עסקינן בשטחים בהם המערערת מנהלת את עסקה, ומשתמשת בשטחים אלו לשימושיה לצורך השאת רווחיה.

מעבר לכך, נקבע על ידי בית המשפט הנכבד כי טענת המערערת ולפיה היא המחזיקה בשטחים אלו, אך לא עושה בהם כל שימוש, דינה להידחות, וזאת, בין היתר, מאחר ואת יסודות השימוש והחזקה יש לבחון באופן משולב ובשיטת "מקבילית הכוחות", כך שככל שמידת ההחזקה בשטחים חזקה יותר – כך ניתן להסתפק ברמה נמוכה יותר של "שימוש" לצורך חיוב בארנונה.

גם טענת המערערת ולפיה ככל וימצא כי יש לחייב את השטחים נשוא המחלוקת כקרקע תפוסה, אזי המדובר בקרקע תפוסה "לצרכי ביטחון" – דינה להידחות. בית המשפט הנכבד קבע, כי סיווג שטח "לצרכי ביטחון" הינו סיווג המיועד אך ורק למחזיקים שהשימוש העיקרי שלהם – הוא ביטחון, ובענייננו, המערערת עוסקת בפיתוח חקלאי ואינה מהווה "מפעל בטחוני".

עמ"נ 4627-05-19 הדסים חברה לפתוח חקלאי בע"מ נ' מועצה מקומית ראש פינה (פורסם בנבו, 10.10.2019).

כתיבה ועריכה: עוה"ד אופיר ששון, אייל בוקבזה, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר.

5 נובמבר 2019|