--על הרחבת תחולתו של הסדר חלף היטל השבחה

על הרחבת תחולתו של הסדר חלף היטל השבחה

סעיף 21 לתוספת השלישית לחוק התכנון והבניה קובע הוראות בדבר תשלום היטל השבחה במקרקעי ישראל. כך, מקום בו מקום בו מקרקעי ישראל אינם מוחכרים, תעביר רשות מקרקעי ישראל לוועדה המקומית תשלום היטל השבחה בהתאם להסכם הקבוע בהקשר זה. תשלום זה ידוע בכינויו "חלף היטל השבחה", ושיעורו נמוך משמעותית משיעור היטל ההשבחה שהיה משולם לו היה חוכר במקרקעין.

נוכח זאת, יעדיפו הוועדות המקומיות לנסות ולגבות היטל השבחה מלא שלא בדרך של חלף היטל השבחה.

בפני בית המשפט הונח חלקו האחר של סעיף 21 העוסק במקרה בו מקרקעי ישראל "שהוחכרו בחכירה לדורות לשימוש חקלאי ושונה ייעודם לייעוד אחר, והחוכר לדורות שלו הוחכרה הקרקע לשימוש חקלאי בלבד אינו זכאי לנצל את הקרקע על פי ייעודה החדש, אלא אם כן יתוקן חוזה החכירה המקורי או ייחתם חוזה חכירה חדש".

על המקרקעין, שהיו בייעוד שטח ציבורי פתוח והוחכרו למושב כחלק מהמשבצת החקלאית לצורך שימושים חקלאיים, אושרה תכנית לתחנת תדלוק, שכתוצאה מכך הוצאו המקרקעין מתחום המשבצת והושבו לרמ"י. הוועדה המקומית ביקשה לגבות מהמושב היטל השבחה מלא, כמי שהיה בעל זכויות החכירה במועד אישור התכנית.

בית המשפט העליון ביטל את החיוב וקבע כי על רמ"י לשלם חלף היטל השבחה וזאת משני הטעמים:

הראשון – כתוצאה מפרשנותו הלשונית של סעיף 21 המציין כי המקרקעין הוחכרו "לשימוש" חקלאי, וזאת להבדיל מ"ייעוד" חקלאי. מאחר ובחוזה החכירה של המושב הותרו רק שימושים חקלאיים ללא קשר לייעוד המקרקעין בפועל, הרי שקיימת תחולה לסעיף.

השני – כתוצאה מפרשנותו התכליתית של היטל ההשבחה, המוטל על מי שמתעשר כתוצאה מהשבחת הקרקע. כאשר המושב נדרש להשיב את הקרקע לרמ"י עם אישור התכנית ולרמ"י הזכות להחכירם מחדש (בין למושב ובין לאחר) על פי ייעודם החדש, הרי שרמ"י היא שמתעשרת ואין להטיל את חובת התשלום על המושב.

 

מדובר בפרשנות מרחיבה של הוראות סעיף 21, אם כי, לטעמנו, היא מוצדקת נוכח תכליתו הברורה של ההיטל.

 

בר"מ 8432/18 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה מעלות תרשיחא נ' מעונה מושב עובדים להתיישבות שיתופית. (פורסם בנבו, 4.12.19)

כתיבה ועריכה: עורכי הדין רויטל אפלבוים, עמיחי ויינברגר וינור ברטנטל

20 ינואר 2020|