בית הדין האזורי לעבודה קבע לאחרונה בפסיקה תקדימית, כי במקרים מיוחדים בהם עובדים מוציאים אישורי מחלה ללא בדיקת רופא, המעסיקים יהיו רשאים להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, גם אם האישור ניתן מקופת החולים.
המדובר בעובדת (להלן: ״התובעת״) אשר הועסקה במכירות/גיוס לקוחות בהיקף של 70% משרה, החל מיום 10.3.2015 ועד לפיטוריה ביום 31.5.2021 ובסה"כ 6.25 שנים.
התובעת הוזמנה לשימוע משמעתי (להבדיל משימוע לפני פיטורים) או אז החלה להתחמק מקיומו עד שביום 31.5.21 נשלחו לה, לבקשתה, תמצית טענות הנתבעת נגדה. עם קבלת טענות הנתבעת כלפיה, ומשהבינה התובעת כי הנתבעת גילתה כי זו עובדת עבור חברה מתחרה, היא החלה במצג שקרי לפיו היא שוהה כביכול בבית עקב מחלה קשה.
התובעת המשיכה לעבוד עבור החברה המתחרה בתקופת מחלתה, לא השיבה לטענות נגדה, וסירבה להתייצב לבדיקה רפואית מטעמה של הנתבעת.
בעניין זה קבע בית הדין, בין היתר, כי הצגת אישור מחלה שקרי כאשר במשך כל הזמן הזה עבדה התובעת בחברה מתחרה, לא רק שמהווה התפטרות אלא גם הפרת חובת האמון ותום הלב.
על מנת שהדיון בעניין זה לא יהיה חסר, אבקש להטעים כי תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז- 1976 קובעת כי אם התעורר אצל מעסיק ספק ביחס לתעודת מחלה שהמציא עובד שלא ניתנה על ידי קופת חולים או אושרה על ידיה, רשאי המעסיק להעמיד את העובד לבדיקה רפואית.
בענייננו התובעת המציאה תעודות מחלה מטעם קופת חולים, ולפיכך לכאורה על פי לשון התקנה לא היה מקום להעמיד אותה לבדיקה רפואית מטעם המעסיק.
בפסיקה נדונה אולם טרם הוכרעה השאלה האם יש מקום להרחיב את התקנה גם למקרים בהם הומצאה תעודת מחלה על ידי קופת חולים במובן זה שגם במקרים כאלו רשאי המעסיק לדרוש שהעובד ייבדק על ידי רופא מטעמו.
בעניין האמור קבע בית הדין הנכבד כי הגיעה העת להרחיב את התקנה גם למקרים בהם הומצאה תעודת מחלה על ידי קופת חולים, במקרים מיוחדים כמו במקרה שלפנינו, ויוסבר.
בהתאם לתקנה 2 (ד) לתקנות דמי מחלה הנ"ל תעודת מחלה לא תכלול פרטים כלשהם לעניין מחלתו של העובד, ובכלל זה ממצאים רפואיים או מצב בריאות לקוי.
לצד החשיבות של הוראה נורמטיבית זו אשר נועדה לשמור על פרטיותו של העובד, היא מותירה את המעסיק באפלה לעניין מהימנות אישור המחלה.
דברים אלו מקבלים משנה תוקף והם נכונים במיוחד כאשר תעודת מחלה מונפקת מיד לאחר זימון העובד לישיבת שימוע והעובד עושה בה שימוש כדי לדחותה לתקופה ממושכת, ובכך כופה על המעסיק הארכת חוזה העבודה.
זאת ועוד, בשים לב שאין כיום כל קושי לקבל אישור מחלה, ללא ביקור רופא, ובלחיצת כפתור באמצעות אפליקציות קופות החולים, אין עוד מקום לאבחנה בין תעודה רפואית המונפקת על ידי קופת חולים לתעודה המונפקת על ידי גורם רפואי שאינו פועל במסגרת קופה כזו, ומדובר אפוא באבחנה מלאכותית שאיננה עוד בתוקף.
במיוחד נכון הדבר בשים לב לעיתוי בו מבקש המעסיק להעמיד את העובד לבדיקה רפואית מטעמו ולנסיבות הבקשה.
כאשר מעסיק מבקש להעמיד את העובד לבדיקה רפואית, בזמן אמת כמו במקרה שלפנינו, בעוד העובדת טוענת למחלה מתמשכת, ובקשתו אינה נגועה בתום לב, ראוי לאפשר זאת.
בנסיבות העניין שלפנינו, בו התובעת הפסיקה את עבודתה מיד עם קבלת ההזמנה לשימוע, בטרם הייתה חולה, והתעורר החשד כי התובעת מביימת את מחלתה, עובדת במקביל בעסק מתחרה, ומונעת מהמעסיק את זכותו לברר את טענותיו כלפיה, וכופה עליו הארכת חוזה העבודה, סבר בית הדין הנכבד כי עמדה לנתבעת הזכות להעמיד את העובדת לבדיקה רפואית, ואף קבע כי מתן התראה של 24 שעות היא סבירה ביותר בנסיבות העניין, במיוחד בשים לב כי היא הוזמנה להיבדק אצל רופא בעיר מגוריה, כשהיא ממילא שוהה לטענתה בביתה.
בשל כל האמור קבע בית הדין כי התובעת התפטרה מעבודתה, ומשכך התביעה לפיצויי פיטורים, פיטורים שלא כדין, וחלף הודעה מוקדמת נדחתה בהתאם.
פסיקה זו מספקת כלי נוסף בידי מעסיקים, לרבות רשויות מקומיות, לניהול נכון של יחסי העבודה ולמניעת ניצול לרעה של זכויות סוציאליות.
יחד עם זאת, יש להפעיל מדיניות זו בזהירות ותוך הקפדה על עקרונות סבירות, מידתיות ותום לב.