--חובת פינוי פסולת עסקית (עודפת) מוטלת על הרשות המקומית

חובת פינוי פסולת עסקית (עודפת) מוטלת על הרשות המקומית

עתירה זו עניינה  בשאלה האם רשאית רשות מקומית לדרוש מבתי המלון אשר בתחומה, תשלום עבור פינוי פסולת. הרשות המקומית סמכה את החלטתה בין היתר על בג"ץ 1756/10 עיריית חולון נ' שר המשפטים (פורסם בנבו, 02.01.2013) (להלן: "בג"ץ חולון").

עובדות העתירה מלמדות כי לאחר שנים רבות שפינתה הרשות המקומית את כלל הפסולת מבתי המלון, שלחה הרשות המקומית מכתב לבעלי העסקים הפועלים בתחומה, וביניהם למלונות, וציינה כי לאור הקביעה בבג"ץ חולון, אין הרשות מחויבת בפינוי פסולת עסקית (עודפת), מלבד לכמות הפסולת בסיסית. בנוסף, צוין במכתב זה כי בכוונת הרשות לדרוש מבתי העסק פינוי עצמי של כלל הפסולת (הבסיסית והעודפת) ובתמורה לקבל זיכוי מהעירייה עבור כמות הפסולת הבסיסית שאושרה לעסק.

במסגרת העתירה סקר בית המשפט את חובתה של הרשות המקומית לפעול לפינוי ולסילוק אשפה מכוח סעיף 242 לפקודת העיריות [נוסח חדש], את הסמכות המסורה בידי הרשות המקומית להשית על התושבים מס מוניציפלי כללי, ארנונה, מכוח סעיף 326 לפקודת העיריות, וסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992, וכן, את הסמכות להתקין חוקי עזר עירוניים אשר יסייעו לרשות המקומית לבצע את החובות המוטלות עליה מכוח הדין, ולקבוע בהם הוראות בדבר היטלים, אגרות או דמי השתתפות.

נקבע כי חוק העזר של הרשות מטיל על בעל מפעל לשלם לרשות אגרת פינוי פסולת בשיעור שנקבע בחוק העזר, וזאת בגין פינוי פסולת שביצעה הרשות במקום בעל המפעל. אולם, אין בחוק העזר סעיף המחייב או מסמיך את הרשות לחייב את בעל המפעל בחובת פינוי עצמי של הפסולת.

במקרה הנדון, הרשות ערכה תחשיב לקביעת תעריף אגרה לפינוי פסולת עודפת אשר התבסס על אמות מידה של משרד הפנים מיום 11.02.2018, וביקשה לגבות את עלות הפינוי לפי תבחינים השונים מאלה הקבועים בחוק העזר שלה.

בית המשפט קבע כי הדין אינו מבחין בין חובתה של הרשות לפנות את הפסולת הבסיסית לבין היעדרה של חובה כזו ביחס לפסולת העודפת. הודגש כי בג"ץ חולון עסק בשאלה האם רשאית רשות מקומית לגבות אגרה בגין פינוי אשפה בנוסף על תשלומי הארנונה, ונקבע בפרשה זו כי חלק מהאשפה אשר הרשות מחויבת בפינויה אינה נכללת בתשלומי הארנונה, ומכאן לרשות סמכות לגבות אגרה בגינה.

לפיכך, משההלכה שנקבעה בבג"ץ חולון לא ביטלה חובה זו של הרשות לפנות את האשפה (לרבות פסולת עודפת), נקבע כי כל גבייה בגין שירות חובה זה יכולה להתבצע מכוח הסמכה מפורשת בדין בלבד. משכך, בית המשפט דחה את הטענה כי הרשות פטורה מכוח חקיקת חוק העזר שלה בעת גביית תשלומי פינוי פסולת, וקבע כי הרשות פעלה בחוסר סמכות ובשל כך עתירה זו התקבלה והחלטת הרשות המקומית בוטלה.

עת"מ (נצ') 40478-05-19 התאחדות המלונות-טבריה נ' עיריית טבריה (פורסם בנבו, 17.11.2019)

כתיבה ועריכה: עוה"ד אור לוצאטו, אייל בוקובזה, ינור ברטנטל ועמיחי ויינברגר

5 ינואר 2020|