פרסומים ופסקי דין

עליון- יש מקום לטענה כי העיריות גבו הוצאות אכיפה ביתר

הוגש ערעור על החלטת ביהמ"ש המחוזי, לדחות בקשה לאשר תובענה ייצוגית כנגד עיריית טבריה ועיריית אילת, שעניינה גבייה ביתר בגין הוצאות גבייה. לטענת המערערות, העיריות גבו כספים שלא כדין ממי שחויב על ידן מאז כניסתן לתוקף של תקנות המסים- קביעת הוצאות מירביות. לטענת העותרות, התקנות מתירות לגבות רק את ההוצאות הישירות לצרכי גביית כל חוב באופן קונקרטי ואילו העיריות גובות אוטומטית בגין כל פעולת אכיפה את הסכום המירבי המותר. עוד טוענות, כי העיריות רשאיות לגבות רק החזר הוצאות ישירות הכרוכות בהפעלתם של אמצעי אכיפה, והן גובות גם הוצאות עקיפות.

 

העיריות, מצידן, טוענות כי אין בעובדה שהסכומים שנגבו הם הסכומים המרביים בתקנות כדי להעיד על כך שהגבייה נעשתה שלא כדין, כי לא קיימת אפשרות מעשית לקבוע במדויק עלויות ישירות בכל מקרה לגופו, וכי העלויות הישירות המותרות כוללות גם עלויות נלוות.

 

בית המשפט העליון קובע, ראשית, כי התקנות לא נועדו לפתור את הרשויות מהחובה לפעול בסבירות ובמידתיות, ולהפעיל שיקול דעת. גביית סכומי המקסימום ללא בחינת ההוצאות הישירות בכל מקרה לגופו נוגדת את החובה המוטלת על הרשות לעגן את החלטותיה בנתונים מבוררים ואת חובתה לפעול בשיקול דעת. עוד, כי ההוצאות ה"נלוות", כגון עלויות דפוס, איתור כתובת משלוח וכדומה, לא אמורות להיות מושתות על החייבים. יוצא כי לכאורה אכן נגבו הוצאות גבייה ביתר ושלא כדין, הערעור מתקבל ומוחזר למחוזי על מנת לבחון אם מתקיימים יתר התנאים לשם אישור תובענה ייצוגית.

 

עע"מ 6192/13 שרה אברהם נ' עיריית טבריה

חזרה