פרסומים ופסקי דין

מתי מותר לרשות מנהלית לסטות ממדיניותה העקרונית?

ועדה מקומית החליטה שלא להתיר הקמה של תחנת דלק, באזור עליו חלה תכנית מתאר לפיה ייעוד המקרקעין הוא "אזור תעשייה". זאת, על אף שאחת ממטרות התכנית הייתה לאפשר הקמת תחנות דלק באזורי תעשייה. על החלטה זו הגישה ערר החברה אשר בקשתה נדחתה, בטענה כי אין כל הצדקה להימנע מאישור הבקשה- העולה בקנה אחד עם תכליתה של תכנית המתאר. ביהמ"ש לא קיבל את הערעור, בקבעו כי על אף העובדה שחובתה של רשות מנהלית לנהוג ככלל בהתאם למדיניותה העקרונית, עליה לשקול כל מקרה לגופו ובמקרה הצורך וכשיש סיבה מספקת- לסטות ממנה. האזור המדובר מוגדר בתכנית ככולל "תעשייה כימית" ו"תעשייה העוסקת בחומרים מסוכנים", וליד המגרש הספציפי בו ביקשו להקים את תחנת הדלק ישנם שני מפעלים העוסקים בטיפול בגז. במקרים כאלה, כך ביהמ"ש, חובשים מוסדות הרישוי "כובע תכנוני", ובבואם לשקול מתן אישורי בנייה עליהם לבחון את מאפייני האזור בהיבטים סביבתיים, נופיים, חזותיים, תחבורתיים ובטיחותיים ולהגיע להחלטות מושכלות. בנוסף על כך, שיקול דעת הועדה נגזר מהוראות תכנית המתאר ומתכליתה, כאשר הוראה מהוראותיה מקנה לועדה שיקול דעת לדחות בקשות להקמת מפעלים אם לדעתה הם עלולים להפריע או להסב נזק או סיכון. הועדה המקומית צדקה כאשר עמדה על ייחודיות אזור התעשייה המשלב "פעילות ניכרת של חומרים מסוכנים, ברמה ובצפיפות הניכרים ביותר במדינה", ומכאן כי החלטתה לדחות את הבקשה היא החלטה ראויה ונכונה.

 

ערר 6091/16    גיאופיט השקעות בע"מ נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה נאות חובב

 

חזרה