פרסומים ופסקי דין

הרשות המקומית רשאית לבחור בין הטבלה הקיימת לבין הטבלה העתידית בקביעת שיעורי ההנחות לארנונה

קשה לדיון נוסף בפסק דינו של בימ"ש זה במסגרתו נדחה ערעור על פסק דינו של בימ"ש לעניינים מנהליים בו נדחו תביעת המבקש ובקשתו לאישור התביעה כתובענה ייצוגית נגד המשיבה. באותה תביעה טען המבקש כי המשיבה לא הייתה רשאית לשנות גישתה בעניין שיעורי ההנחה בארנונה.

אין מתקיימים במקרה זה התנאים לקיום דיון נוסף. כידוע, דיון נוסף הוא הליך נדיר ויוצא דופן אשר בימ"ש זה יידרש אליו רק מקום שבהלכה שנפסקה יש חידוש, קשיות או חשיבות משמעותיים במיוחד. תנאים אלה אינם מתקיימים במקרה הנ"ל. לא עלה בידי המבקש לבסס, ולו? באופן דחוק, את טענתו כי פסק הדין בערעור סותר הלכה קיימת.

בתקנות הסדרים במשק המדינה מצויה טבלה בה פורטו שיעורי ההנחות המרביים בארנונה אותם רשאית הרשות המקומית להעניק לתושביה, בהתאם למספר הנפשות ולהכנסה החודשית הממוצעת. הנתונים הכמותיים המופיעים בכל אחד מהקריטריונים בטבלת ההנחות מתעדכנים מדי שנה, בסוף חודש דצמבר, במסגרת תיקון שעורך שר הפנים בתקנות.

מאז הותקנו התקנות נהגה הרשות להתבסס בחישוב ההנחה על טבלת ההנחות המתייחסת לשנת הכספים שלאחריה (הטבלה העתידית). משנת 2012 מעניקה המשיבה הנחות לפי טבלת ההנחות שהייתה קיימת במועד בו הותקן צו הארנונה ושהתייחסה לשנת הכספים החולפת (הטבלה הקיימת).

טענות המבקש מכוונות נגד הקביעה כי הרשות המקומית רשאית לבחור בין הטבלה הקיימת לבין הטבלה העתידית. לטענתו, פסק הדין סותר הלכה קיימת לפיה ההנחה נקבעת לפי הטבלה העתידית בלבד.

ביהמ"ש הבהיר בעבר במפורש באותו עניין כי כלל לא יידרש לתוכן התוספת בה מצויה טבלת ההנחות. אף ההפניה לעניין בצדק אין בה להועיל למבקש.

לאמיתו של דבר, נראה כי טענות המבקש מכוונות נגד נכונות ההכרעה בפסק הדין נושא העתירה. אין מקום לקיים דיון נוסף בפסק הדין על בסיס טענות מעין אלה, שהן טענות של ערעור בבסיס ואפילו  היה ביהמ"ש כאן סבור שיש חידוש בהלכה, הרי לא כל חידוש מצדיק דיון נוסף.

עתמ (י-ם??) 3525-07-15 חינוך ומסורה נ' מדינת ישראל- משרד הרווחה והשירותים החברתיים

חזרה