פרסומים ופסקי דין

האם ''מראית עין'' של אכיפה בררנית מספיקה להצדקת ביטול צו הריסה?

הועדה המקומית לתכנון ובניה בערד, הוציאה צו הריסה מנהלי לדירה, בגין שבירת קיר חיצוני לשם פתיחת חלונות, ללא היתר. התושבים שכלפי דירתם הוצא הצו, טענו לאכיפה בררנית ואפליה מודעת כלפיהם. בית המשפט החליט לבטל את הצו לאחר שהוכח כי יש שכנים לא מעטים באותו הבנין, אשר פתחו חלונות באופן דומה, לא ננקט נגדם הליך מנהלי. נקבע כי לא הוכח כי מניעי הועדה שבחרה לנקוט בהליך כלפי אותם תושבים בלבד היו פסולים, אולם עם זאת, נקבע כי אמון הציבור מתבסס גם על שיקולי "מראית עין" ולא רק על שיקוליהן הפנימיים של הרשויות, והצו בוטל.

הועדה ערערה על כך לבית המשפט המחוזי, וטענה כי ביטול הצו עולה כדי פגיעה קשה בשלטון החוק בבחינת "חוטא יוצא נשכר". לשיטתה, ביטול הצו על יסוד שיקולים של אמון הציבור ו"מראית עין" מרוקן את כל המשמעות של צו הריסה מנהלי. לטענתה, כלפי יתר הדיירים לא ננקט הליך מנהלי משום שהעבירות התגלו מאוחר מדי, בשלב בו לא ניתן להפיק צו הריסה מנהלי, ובכל מקרה, טענה כי לא נפל פגם מהותי בצו ההריסה, בטח לא כזה המצדיק את ביטולו. התושבים, המשיכו וטענו לאכיפה בררנית ולאפליה מודעת כלפיהם מצד הועדה, שלטענתם היא חלק ממדיניות העיריה למרר את חייהם של חלקים מסוימים מתוך האוכלוסיה החרדית בעיר.

בית המשפט המחוזי קבע, כי "מראית עין" של אפליה, שאינה מגיעה לכל אפליה בפועל, מהווה אולי שיקול אפשרי בין השיקולים המנהליים, אך אינה נימוק מספיק לבטל צו הריסה מנהלי בבית משפט. נקבע כי אמנם לא הוכח שהרשות נקטה בהפליה זדונית מתוך שיקולים זרים, אולם עם זאת, לא נקבע ממצא לפיו מתקבל ההסבר לההבחנה בין השכנים. למצב זה של העדר ממצא התייחס בית משפט שלום כפגם בצו המביא לביטולו. נקבע, כי אכן הנטל הראשוני להביא ראיות לכך שיש אפליה הוא על הטוען לכך, אולם משהובאה ראיה ראשונית לכך שננקטה מדיניות שונה כלפי אזרחים אחרים, מוכחת לכאורה הטענה של אכיפה בררנית. אז, עובר הנטל אל הרשות להסביר את ההבדל. עצם הקביעה כי קיומן של הדירות האחרות לגביהן לא ננקט אותו הליך מהווה "מראית עין" של אכיפה בררנית, ובכך עבר נטל השכנוע אל הרשות, אשר לא הרימה את הנטל לסתור. לכן, הערעור נדחה וצו ההריסה מבוטל.

עפ"א (ב"ש) 4551-12-16 הועדה המקומית לתכנון ובניה ערד נ' מלי וקס

חזרה