פרסומים ופסקי דין

האם קביעה בתמ''א כי ''לא תתאפשר יציאה לגג'' הבניין משמעותה גם איסור שימוש בו?

שתי חברות בניה שזכו במכרז "מחיר למשתכן", בקשר למספר מגרשים בעתלית, פנו לועדה המקומית לתכנון ובניה בבקשה להיתרי בניית בניינים. בין השאר, ביקשו החברות לאפשר שימוש בגג של כל בניין, כמרפסת גג פתוחה, אשר תוצמד לדירות הקומה העליונה, כאשר הגישה לשם תעשה באמצעות גרם מדרגות חיצוני שיוביל ממרפסת הדירה אל הגג.

תכנית המתאר המקומית שחלה באזור, קובעת כי "לא תתאפשר יציאה לגג".

הועדה המקומית סרבה לאשר את השימוש, ועררן של החברות בעניין נדחה על ידי ועדת הערר המחוזית. החברות מגישות עתירה מנהלית, בה מבקשות לקבוע כי פרשנות נכונה של הוראות התכנית, אינה מונעת שימוש בגג כמרפסת ואינה מונעת את הצמדת הגג לדירות. לשיטתן, יש לפרש את האיסור כאיסור בניית חדר יציאה לגג בלבד.

ראשית, הובהר כי סעד של אישור הצמדת גגות לדירות אינו בסמכות הועדות כמוסדות תכנון. לגופו של עניין נקבע כי תכנית היא חיקוק, ככזאת חלים עליה כללי הפרשנות התכליתית ויש לקרוא אותה בהתאם למטרותיה. הקביעה הלשונית הקטגורית "לא תתאפשר יציאה לגג", שמספיקה כשלעצמה כדי לדחות את העתירה, כך ביהמ"ש, ובחינת התכנית ותנאיה, מובילים למסקנה כי המטרה היא למנוע כמעט כל שימוש בגג. חזקה על מתכנני התכנית כי סברו שאיסור היציאה הוא מכל מקום, ונדחית טענת החברות לפיה האיסור מונע בניית חדר יציאה לגג בלבד, שכן אין לה בסיס. נקבע כי גם בשים לב למטרת התכנית "הבטחת חזות שכונתית מתואמת", שנולדה מתוך חשש לפגיעה אסתטית בעקבות פעילות על הגג, יש להסיק כי הענות לבקשה תפגע בתכלית התכנית. העתירה נדחית.

עת"מ (חי') 17-02-5626 עץ השקד יזום בע"מ נ' ועדה מקומית לתכנון ובניה חוף הכרמל

חזרה