פרסומים ופסקי דין

האם לביהמ''ש הסמכות לדון בחוקיות היטל ביוב, על אף שלא נעשתה פניה לועדת הערר קודם?

הוגשה בקשה לאישור תובענה מנהלית, שהוגשה כנגד המועצה האזורית מטה יהודה, כייצוגית. במסגרת התובענה, טען המבקש כי הוטל עליו ועל תושבי המועצה היטל ביוב שלא כדין.

המבקש טען, ראשית, כי לבית המשפט בשבתו כבית משפט לעניינים מנהלים, נתונה הסמכות לדון בתובענה הייצוגית, חרף הליך הערר הסטטוטורי לפני ועדת הערר לענייני ביוב. לגוף העניין, העלה המבקש שורה של טענות נגד הטלת ההיטל, וביניהם, כי ההיטל התיישן שכן הושת בגין מתקני ביוב שבנייתם הושלמה בשנת 1999, כי הוטלו תעריפים שונים על המושבים השונים באופן שרירותי, כי ההיטל מתעלם מהמגבלות הקבועות בחוק, כי המועצה לא ניכתה מסך ההוצאה שהוציאה את המענקים וההלוואות שקיבלה לצורך המימון, ועוד. לבסוף טען המבקש כי עילות התביעה מעלות שאלות המשותפות לחברי הקבוצה, שכוללת את כלל תושבי המועצה, ומשכך התביעה מתאימה להתברר במסגרת תובענה ייצוגית.

המועצה טענה, ראשית, כי בהתאם למסלול שנקבע לכך בחוק, הסמכות לדון בטענות הנוגעות בהיטל ביוב מסורה לועדת הערר לענייני ביוב. עוד טענה, כי המבקש לא הצביע על קבוצה לה שאלות משותפות, כטענתו, שכן נוסחת חישוב החיוב מבוססת על פרמטרים המשתנים מישוב לישוב בשל הבדלים רלוונטיים, ובחינת טענות המבקש מחייבת בירור פרטני לגבי יישום הנוסחה, מה שבנוסף סותר את טענת המבקש לעניין ההטלה השרירותית. המועצה טענה כי גם אם התובענה מוגשת לעניינם הפרטני של תושבי גבעת יערים, הישוב בו גר המבקש, הם לא יכולים להוות קבוצה כיוון שרובם הגישו ערר לועדת הערר לענייני ביוב, הערכאה המוסמכת לדון בעניין. המועצה טענה כי נוסחת החישוב ואופן ההיטל תואמים את החוק, וכי בעניין זה עומדת למועצה חזקת התקינות. לעניין ההתיישנות טענה המועצה כי ההיטל, שהוטל בשנת 2014, לא התיישן כיוון שפוטנציאל ההנאה של המושב קם בשנת 2009. לצד טענות נוספות, לבסוף טענה המועצה כי התובענה אינה מתאימה להתברר כייצוגית משום שאיננה נוגעת לכלל חברי הקבוצה, שלא מתקיימים התמריצים לתובענה ייצוגית משום שסכום ההיטל כלל לא זניח, ומשום שחלק גדול מחברי הקבוצה הגישו עררים לועדה.

נקבע כי, קודם כל, הקבוצה אינה בעלת שאלה משותפת, מאותם הטעמים להם טענה המועצה. טענותיהם של התושבים שערערו לועדה, תתבררנה במסגרת זו. עוד נקבע, כי אין מקומן של טענות המבקש להתברר בבית משפט זה כלל, ונכונה טענת המועצה, לפיה מקומן להתברר בהליך הנקבע לכך בחוק, בפני ועדת הערר לענייני ביוב, לה המומחיות והידע המקצועי לדון בהן. נקבע כי לא קיימת אפשרות סבירה שעילות התביעה יוכרעו לטובת הקבוצה, שכן את טענותיו לגבי תעריף ההיטל, הטלת חיוב שונה לישובים שונים, התעלמות המועצה ממגבלות החוק, אי קיזוז מענקים והלוואות, ועוד טענות המבקש לא הוכיח ולו ברמה הלכאורית. לעניין ההתיישנות נקבע כי המבקש לא הניח תשתית ראייתית מספקת לביסוס טענתו, ולא זו אף זו, ציין ביהמ"ש כי ספק אם ניתן לבסס עילת תביעה המבוססת על התיישנות, בהיותה במהותה טענת הגנה. נקבע כי משלא הגיש המבקש ערר במסלול הקבוע לכך בחוק, הוא מנוע מהגשת תביעה ייצוגית. הבקשה לאישור התובענה כייצוגית נדחית, וכן נדחית התובענה.

ת"צ46444-01-14 זכריה אבידר, עו"ד נ' המועצה האזורית מטה יהודה

חזרה