פרסומים ופסקי דין

האם חברת פז השתמשה בתנאי מפסיק לביטול הסכם פשרה, שהפך לבלתי כדאי כלכלית עבורה?

מהן ההשלכות של ביטול הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין על-ידי מפעילי תחנת דלק ומהן הזכויות של חברת פז ביחס לתחנה? האם משמעותו החייאת המערכת ההסכמית הקודמת, בה נהנתה פז ממעמד של חוכר משנה וספק בלעדי, או הותרת התחנה בבעלות מפעיליה משוחררים מחכירת המשנה והבלעדיות של פז?

בין הצדדים, חוואסה, מפעילי תחנת הדלק וחברת פז, התנהלו בתחילת העשור הקודם הליכים משפטיים בנוגע לזכויות ולהפעלה של תחנת דלק. לקראת סוף שנת 2006 נחתם הסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין. ההסדר בוצע במשך כחמש שנים, אולם במחצית הראשונה של 2012 טענה חברת פז לפקיעת ההסכם, בגלל אי רישום החכירה וחכירת המשנה ע"י חוואסה בתוך 120 יום, שנקבעו כתנאי מפסיק בהסכם. בעקבות זאת, בוטל הסכם הפשרה על ידי חוואסה, מפעילי התחנה.

לטענת חוואסה, התנאי המפסיק מחייב את שני הצדדים להסכם הפשרה, לפעול לשם רישום החכירות. הם פעלו לקידום הרישום, אך נתקלו במכשולים בירוקרטיים שהביאו להסכמה בין שני הצדדים לדחיית המועד. לטענתם, דחיית המועד משמעותה, ויתור על התנאי המפסיק. לטענתם, הסיבה האמתית לביטול ההסכם, קשורה ברצונה של פז להתנער מהסכם הפשרה, אשר הפך לבלתי כדאי כלכלית עבורה, בעקבות החלטת הממשלה בדבר הפחתת מרווח השיווק מחודש ספטמבר 2011. לטענת פז, ביטול הסכם הפשרה נעשה כדין, כיוון שחוואסה הפרו אותו בהתנהלותם. החובה להסדרת רישום זכויות החכירה הראשית, מוטלת על המפעילים לבדם. הסכמת הצדדים ביחס לזמני הביצוע, הייתה בגדר הארכת מועד לתנאי המפסיק ולא ויתור עליו. מצד פז, מערכת ההסכמים שקדמה להסכם הפשרה שרירה וקיימת, ולמעשה מעולם לא בוטלה.

בית המשפט קיבל את התביעה וקבע, כי יש לפרש את הסכמת הצדדים לשנות את המועד שנקבע בתנאי המפסיק, כוויתור על התנאי ומכאן שפז לא הייתה רשאית להודיע על ביטול הסכם הפשרה. לשון ההתחייבות בתנאי המפסיק, נוסחה בלשון של חובה משותפת, כאשר משמעות הדבר היא שכל אחד מהצדדים נדרש לעשות כמיטב יכולתו על-מנת להביא לחתימת חוזי החכירה ולרישום החכירה וחכירת המשנה במרשם המקרקעין. משהתקרבה תקופת הזמן שנקצבה לביצוע הרישום לקצה, התברר, כי הנחת העבודה לפיה ניתן יהיה להשלים את ביצוע הרישום, אינה עומדת במבחן המציאות וסוכם כי המועד ידחה. מכאן, שפז בחרה להתכחש להסכם הפשרה תוך התבססות על עילה משפטית שאינה קיימת והפרה באופן יסודי את ההסכם. בית המשפט קבע, כי מערכת ההסכמים הקודמת שחלה בין הצדדים ביחס לתחנת הדלק, ובכלל זה ההסכם הקמעונאי וזכויות חכירת המשנה, פקעו עם ביטול הסכם הפשרה, ולפיכך אין לפז זכויות כלשהן ביחס לתחנת הדלק.

בית המשפט, התקשה לקבל את טענתה של חברת פז, כי צירוף מקרים הביא לכך שחודשיים לאחר הפחתת מרווח השיווק החלה פז לפעול באופן אגרסיבי בעניין רישום זכויות החכירה (וזאת שעה שעד אותו מועד, במשך מעל ל- 4 שנים, לא נקטה כל פעולה בעניין זה). סביר הרבה יותר להניח כי פז החליטה לפעול באופן אגרסיבי בעניין רישום החכירות רק לאחר שהתברר לה כי הסכם הפשרה הפך להיות בלתי כדאי מבחינתה. בנסיבות המקרה, השימוש של חברת פז בתנאי המפסיק, נעשתה בחוסר תום לב, על-מנת להשתחרר מתנאים מסחריים מכבידים.

ת"א 22685-04-12 תחנת דלק חוואסה בע"מ ואח' נ' פז חברת נפט בע"מ ואח'

ניתן ביום [31.12.2014] בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד לפני כבוד השופט פרופ' עופר גרוסקופף 

חזרה