פרסומים ופסקי דין

האם דרשה העיריה תשלום ארנונה, בהסתמך על תאוריה משפטית המנוגדת לעובדות שלא במחלוקת?

 

תושב חיפה לשעבר, מערער על החלטת ועדת הערר, במסגרתה נדרש לשלם ארנונה בסכום של מאות אלפי שקלים, בגין נכס אותו נטש לפני עשרות שנים. לטענתו, מסר את מפתחות הבית לבעליו עוד בשנות השבעים, חדל לגור בנכס, ועל כך גם העידו בעליו, עבר להתגורר בעיר אחרת בה שילם ארנונה כדין, ולמרות זאת בחרה הועדה לקבוע כי המערער הוא המחזיק בנכס, משלא הוכח כי מסר הודעה על כך לפי פקודת העיריות, ועל פי המצב המשפטי לפי חוק הגנת הדייר.

העיריה טענה בדבר דרישות תשלום הנמצאים ברשותה, ואולם כאשר התחיבה להמציאם נטען כי אין בידיה כל דרישות תשלום משוםם שלא שמרה עותק. לאחר מכן, לפתע, נולדה גרסה חדשה מצד העיריה, לפיה על פי תדפיס מחשב בוצעו בעניין פעולות גביה ואף בוצעו תשלומים, טענה הסותרת את גרסתה הראשונית לפיה במשך כשלושים שנה, לא נעשו הליכי אכיפה כלשהם נגד המערער.

נקבע, כי "זגזוג" נציג העיריה בין גרסאותיה יכול בהחלט להפחיד את "האזרח הקטן", שלא יכול להבחין בפני מה הוא עומד. נקבע כי כאשר עיריה טוענת בדבר דרישות תשלום, שחייבות להיות בכתב, חובתה כגוף מנהלי להציג אותן בפני הגוף הדן בסוגיה, ולו על מנת לברר את זיקתו של אדם לנכס. עוד נקבע, כי הבדלי הגרסאות של העיריה מעידים על שרירות ליבה והתעלמותה מהאזרח ומזכויותיו. בהתנהגותה זו, כך נקבע, יש משום פגיעה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החלטתה של ועדת הערר, כך ביהמ"ש, מהווה חריגה קיצונית ממתחם הסבירות, ולא זו אף זו, נקבע כי על פי הראיות והעדויות שעמדו בפני העיריה היה ברור כי למערער אין כל זיקה לנכס, והתנהגותה של העיריה אינה של רשות מנהלית הגונה. נקבע כי האטימות חסרת הרגש שלה מחיבת לתת ביטוי בהוצאות משפט, ונפסקו האחרונות בסכום לא מבוטל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה. הערעור התקבל במלואו.

 

עמ"נ (חי') 32270-06-16  שמעון סלומון נ' מנהל הארנונה של עירית חיפה

חזרה